מבוא :
הז'אנר הראשון שאני בוחר לעסוק בו הוא צילום תרבויות, כלומר צילום של תרבויות שהן לא בהכרח התרבויות שלי. כמובן שאם אני מצלם סצנות מסרטים שהם לא מישראל אז אני מצלם אירוע שכאילו קורה בחול, ובחלק מהפרזנטציות שלי אני אצלם תרבות שונה מהאחת שלי, בין עם היא חיובית או לא, אבל לדעתי זה צילום תרבותי בגלל שאני מצלם תמונות שהן מנותקות לגמרי מהחיים שלי ובכל סט צילומי אני מראה את הסיפור של סרט אחר שברוב הפעמים הסרט מביע איזשהיא תרבות/דרך חיים שהיוצר של אותו סרט מנסה להראות, לדעתי, כל עבודה קולנועית שמנסה להעביר מסר מסויים, היא תרבותית.
הצילום התרבותי הוא גם דרך להראות איך כל תרבות מביאה עמה את הסיפור שלה, את ההיסטוריה שלה ואת האמונות שלה. זה לא רק תיעוד, אלא חיפוש אחרי המשמעות התרבותית שמסתתרת מאחורי הדימויים. בתור צלם, אני מוצא את עצמי מתעניין בתרבויות שונות, גם אם הן לא שייכות לי, ואני מרגיש שהצילום מאפשר לי לתקשר עם התרבויות האלה ולגלות את מה שמאחורי כל תמונה.
הז'אנר השני שלי הוא ז'אנר הזהות העצמית, בו אני מראה לצופים שלי את הזהות שלי והערכים שלי בסוג סרטים שאני אוהב, רגעים שהשפיעו עליי, תחושות, וכו'.. כך בצילום שלי אני מציג את עצמי לעולם, בזה שאני מראה את אחד התחביבים האהובים עליי, ואת הסרטים שהשפיעו עליי הכי הרבה, בתוך הצילום שלי.
במאמר "Addressing the Representation of Black Culture in Photography" נדונה השאלה כיצד הצילום השפיע על האופן שבו נתפסת התרבות השחורה. לאורך השנים, צילומים וסרטים הציגו את התרבות השחורה לעיתים דרך סטריאוטיפים, מבלי להבין את המורכבות שלה. הצלמים השחורים עצמם, שהתעוררו לנושא הזה, ניסו לשבור את הדימויים המוגבלים ולהציג את תרבותם בצורה הרבה יותר עשירה ומגוונת. המאמר מדגיש את האתגרים שבייצוג האותנטי של תרבויות מיעוט, ומציע שבצילום יש כוח גדול לא רק לתעד את הדימויים אלא גם לשאול שאלות ולבקר את הדרך בה התרבויות השונות מוצגות. המאמר גם מסתכל על העתיד בדרך אופטימית כאשר פתאום יש לצלמים שחורים את הבמה ולצלם את עצמם בדרך שהיא לא מביישת לא בדרך של גאווה וראייה עצמית על התרבות של עצמם.
מקורות השראה :
המקור ההשראה שבחרתי הוא הבמאי ריאן קוגלר
ראיין קוגלר הוא תסריטאי ובמאי קולנוע אמריקאי-שחור, שנולד ב-23 במאי 1986 באוקלנד, קליפורניה. בשנים הצעירות שלו שיחק פוטבול, תחום שבו המשיך גם במהלך לימודיו במכללת סן מרי בקליפורניה. פרופסורית אנגלית בשם רוזמרי גרהאם הציעה לו לשקול קריירה כתסריטאי, מה שגרם לו להמשיך ללמוד בסקרמנטו סטייט ובסופו של דבר ב-USC School of Cinematic Arts, שם ביים ארבעה סרטים קצרים בין השנים 2009-2011. שלושה מהם זכו או היו מועמדים לפרסים.
הסרט הראשון באורך מלא של קוגלר היה Fruitvale Station מ2013, העוסקת ב-24 השעות האחרונות בחייו של אוסקר גרנט, שנורה למוות על ידי שוטר בתחנת BART בפרייווייל, אוקלנד, ב-2009. הסרט, בכיכובו של מייקל בי. ג'ורדן, זכה להצלחה רבה ופרסים. לאחר מכן, ביים קוגלר את Creed, סרט המשך לסדרת Rocky, שזכה לשבחים רבים.
בשנת 2016, קוגלר נקרא לביים ולכתוב את התסריט של הסרט Black Panther עבור אולפני מארוול, שבו יככב צ'דוויק בוסמן. הסרט יצא לאקרנים בשנת 2018.
אני בחרתי בריאן קוגלר בתור מקור השראה שלי בגלל שהוא עוסק הרבה בזהות עצמית שלו בתור שחור באמריקה וגם בעיקר בתור שחור בעולם, כפי שאפשר לראות בסרט שלו, הפנתר השחור, משנת 2018, הסרט מדבר על ממלכה מוסתרת באפריקה, ווקנדה , שקיבלה את הכוח שלה ממשאב טבע שנתן לה את היכולת להפוך למעצמה טכנולגית ענקית אבל מוסתרת משאר העולם. העלילה של הסרט עוקבת אחרי המלך החדש של ווקנדה טצ'אלה והקרב שלו נגד האנשים בעולם החיצוני שרוצים לנצל את המשאב טבע לטובתם. במהלך הסרט אפשר לראות את ההשראה האפריקאית והייצוג של התרבות של היבשת בכל מיני סצנות , לדוגמא :
למעלה, סצנה מתוך הסרט של פנתר השחור, בו אנחנו רואים את הפנתר השחור נלחם נגד הרע בסרט, קילמונגר, הם נלחמים בדו קרב שמי שמנצח בו הוא הופך להיות שליט ווקנדה, הסצנה הזאתי מראה את החשיבות שהבמאי שם על המסורת, ממש כמו שהיה קורה בשבטים אפריקאים, שבהם האחד החזק ביותר היה מנהיג את השבט. גם אפשר לראות שמסכה שלובש טאצ'לה בסצנה אמורה להראות כמו מסכה אפריקאית.
גם עוד משהו שמראה שהפנתר השחור הוא פרוייקט תרבותי זה העובדה שהעלילה עוסקת בשאלה המרכזית של האם ווקנדה (מדינה בדיונית אפריקאית שאפשר לראות במהלך הסרט שיש בה המון אלמנטים של תרבויות אפריקאיות אחרות ) יכולה להיות חלק מהעולם החיצוני והאם כדי לה להיפתח או לא, לא רק שזה באמת השאלה המרכזית של העלילה אלה אנחנו רואים את השאלה הזאת צצה גם במקומות אחרים בסרט, בין עם זה העובדה שההכתרה של קילמונגר שנויה במחלוקת כי הוא חיי כל חייו באמריקה וקשר היחיד שלו לוקנדה זה דם, או זה שהם בתחילת הסרט לא מסכימים לשתף את המשאב עם שאר מנהיגי העולם. לבסוף הסרט מדבר על זה שיש אנשים שרוצים שווקנדה תישאר לעד עם התרבות האפריקאית שלה ויש כאלה שרוצים שהיא תעזור לשאר העולם. ואנחנו רואים בסרט בדרך בולטת מאוד את התרבות האפריקאית בוקנדה, של השבטים, המסכות, השמות, הציורים על הפנים, הצבע עור, הכובע של המלכה וכו'..
משאל לימין :
הכובע של מלכת ווקנדה
כובע מניגריה של נשים
הצבע על הפרצוף של הנסיכה בווקנדה
צבע על פנים של גבר אפריקאי מסורתי.
לבסוף, קוגלר עשה את הפנתר השחור בז'אנר תרבותי שאנחנו רואים בדרך מאוד מובהקת במהלך הסרט. בו הוא לא סתם מציג סרט שלא קשור למציאות כי זה על גיבורי על, אלא זה סרט שנותן במה לתרבות שלא מדברים עליה הרבה בעולם.
עוד דרך שאני יכול לקשר את ריאן קוגלר לפרויקט שלי, ריאן קולגר גם מתעסק הרבה בזהות עצמית, בתור מישהו אפרו - אמריקאי, אנחנו רואים את זה בדמות הרעה בסרט, קילמונגר, שגדל כמו קוגלר באוקלנד בקליפורניה.
ביבליוגרפיה :
הביוגרפיה על ריאן קוגלר נלקחה מתוך הכתבה - https://www.empireonline.com/people/ryan-coogler/
נכתב על ידי צוות המגזין של EMPIRE
המידע על הפנתר השחור הגיע ממקור ראשון
המידע על הזהות העצמית של ריאן קוגלר נלקח מתוך הראיון של קוגלר עם אוביאולה אוקי בתיאטרון BAM Harvey, כחלק מהפרסום עבור סרטו של הבמאי, הפנתר השחור.
המידע על החיבור של הסרט עם התרבות האפרו אמריקאית והתרבות האפריקאית נלקח מתוך מאמר של TIME מגזין - https://time.com/black-panther/ שהוא בעצם חוות דעת על הסרט.
